<h1>יראים סימן תנ"ו</h1>
<h2>דף קכח:</h2>
עיקור. שעקר הסימנים קודם השחיטה ונעשית נבילה קודם שחיטה והיכא תנינן לה דתנן [ל"ב א'] שחט את הוושט ופסק את הגרגרת או שפסק את הגרגרת ואח"כ שחט את הוושט נבלה והוא הדין בפסיקת הוושט והא דתניא בגרגרת דגרגרת עבידא לאיפסוקי ותנן נמי בפרק כסוי הדם [פ"ה א'] הנוחר והמעקר פטור מלכסות ואמרינן בשבת פרק מפנין [קכ"ח ב'] אמר אביי האי מאן דשחיט תרנגולא ליכבשינהו לכרעי בארעא אי נמי נידל להו מידל דלמא מוקים להו לטופרא בארעא ועקר להו לסימנים ותניא בהשוחט [כ"ח א'] שחט את הוושט ונמצאת הגרגרת שמוטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה ואמרינן באלו טריפות [נ"ד א'] אמר ר"ל (ברבי) [ברם] זכור (את) [אותו] האיש לטוב שנאמר שמועה זו מפיו שמוטה ושחוטה [כשרה] אי אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה ור"י אמר יביא בהמה אחרת ויקיף ואמר רב נחמן לא שנו אלא שלא תפש בסימנים ושחט אבל תפש בסימנים ושחט אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה. וכל הלכות שחיטה אמרינן בחולין בתחילת השוחט [כ"ז א'] גמירי לה. וצריך השוחט שיבדוק הסימנים אחר שחיטה [ט' א']. ויבדוק הסכין אבשרא וטופרא ואתלתא רוחתא [י"ז ב']. רב כהנא מצריך בדיקה בין כל חדא וחדא [י' ב']. והיכא (דבדק) [דשחט] (הסכין) [בסכין] בדוקה ונמצאת פגומה [מסקינן] אם שיבר בה עצמות או עשה בה דבר שדרכו ליפגם בה כשרה ואם לא פסולה.
